• Blog Stats

    • 3,436 hits

געגועיי לצובה

היום השני יוצא לדרך.
השכמה נוחה בשמונה, ארוחת בוקר קלה, תידרוך ליד הרכב בתשע וחצי ומתחילים לדווש.
מתחילים בקל. רוכבים כמה קילומטרים, יש איזה טיפוס שכנראה אפילו לא סופרים אותו.
עצירה ליד אגם מדהים, נוף משגע ותידלוק קצר לפני הקריעת תחת.

החגיגה נגמרת. מתחילים טיפוס מתון של כמה שעות בקצב סביר אבל בלי דופק.
זה מתחיל נחמד ואני חושב שזה בטח עוד מעט יהפוך למישור אז מה אכפת לי.
גדי נותן קצב, אני מנסה לעמוד בו אבל רק לחצי שעה – שומר כוחות לסוף.
מוריד קצב ושומר עליו בשדה הראייה, רוכב עם ערן וכל כמה דקות מישהו אחר מקדימה.
עד כאן הכל סבבה. מכאן הסיוט מתחיל.

גבירותי ורבותיי, הרשו לי להציג את הגליבייה.
נשמע קצת ערבי אבל חוץ מההר של מוחמאד אין קשר.
מה יש לנו שם?
גובה מירבי של 2645 מטר
טיפוס של 8 קמ
שיפוע מקסימלי של 11 אחוז
לפחות 4 ג’לים ו-2 חטיפים
עוצרים ליד הרכב ומתחילים להרגיש את הקור. מתלבשים טוב טוב נזכרים בחורף הרחוק בארץ.
שרוולי רגליים, ערדליים, מעיל פליז, כפפות ארוכות והרבה מצב רוח טוב.

יוצאים לדרך בקצב קל עד קל מאוד תוך כדי הורדת קצב לקל מאוד מאוד מאוד.
אני משחק עם ההילוכים עד שאני מוצא את ההילוך הכי קל שקיים. שומרים על קצב.
דוחפים ג’ל וממשיכים.
השיפועים הולכים ונהיים נוראים.
מי הבן יונה שעמד בצידי ההר ותקע שלטים?!
למה אני צריך לטפס אחרי שאני גמור ולראות שלט של עוד 7000 מטר עם אני לא יודע כמה שיפוע?!
ממש מוטיבציה.
מנסה להגביר קצב אבל זה לא הולך.
מדווש ומפדל. עובר אחד עובר שניים. כמה גרמנים חארות עם חולצות קצרות כאילו אמצע יולי עוברים אותי בלי למצמץ.
מדי פעם אני שולח את היד להוריד הילוך בתקווה שאולי העלתי בטעות. כל פעם מתאכזב מחדש מהידיעה שאני על ההילוך הכי קל.
עוד ג’ל ועוד ג’ל.
אינפקטד ברקע נותנים לי קצב ואני בשלי.
מתקרבים לסוף ואז עוד הפעם המנייאקים עם השלטים – 11 אחוז שיפוע?!
למה אני לא בארץ? מה רע בנס הרים? למה הקשבתי לגונן ויצאתי ל”טיול” הזה?!
לא יודע. על מה חושבים כשאין חמצן במוח? לא יודע.
מנסה לשמור כל קצב 100 סיבובי רגליים אבל המאה היחיד שלי זה הדופק באחוזים.
סיבוב אחרון. קיר. מה קיר?! קיר! איך עושים את זה?!
הקצב יורד ל-30 סיבובים – זה כמעט לעמוד.
אני שוקל אולי לרדת וללכת אבל אז אני רואה את הסוף ומלא רוכבים. אין מצב שהם יראו אותי הולך ברגל.
אוסף כוחות אחרונים. שובר שיניים ומגיע לפיסגה.
גונן מכריז על 7 מעלות. ממש תודה.

מתחילים ירידה מטורפת. עוברים את ה-60 קמש. עושים עבודה כמו של נגד השעון.
אין רוכב שלא עברתי. היה מדהים!!
בסוף היום מגיעים למלון. בירה טובה להירגע. פסטה וגלידה.
תדריך לילה ואוגרים כוחות למחר. 130 קילומטר ואנחנו בדרך לשם.

עד כאן,
אח שלו – גליבייה

2 Responses

  1. I must say, I really enjoy your posts on the Tour de France. It is really amusing!!!!
    🙂
    Niva

  2. תשמע אתה ג ד ו ל !!!

    לא , אין דברים כאלה …..

    ואל תשכח את התרגיל ברגע של עייפות , תיקשור את עצמך לאחד הגרמנים (עדיף גרמניות) מה כבר יכול להיות … 🙂

    שיהיה בכייף , למרות שזה נשמע הכי רחוק ממה שזה באמת …
    מה היה רע בקלאב בתורכיה ?!?! 🙂

    אוהבים אותך …

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: