יום חופש

היום יש לנו יום חופש, הטור מזנק מהעיירה שלנו אז אפשר ללכת להסתובב.
די נחמד, מלא גדרות, משטרות, ניידות, אוטובוסים, מכוניות, אופניים, אנשים צבעוניים, כולם לבושים צהוב, כולם באים לטור.
אנחנו מתחילים את הסיבוב שהוא די קצר, רואים את הרוכבים עולים לדוכן הסמים וחותמים שהם לא לוקחים.
קטע די מצחיק, כולם יודעים שהם לוקחים אז למה לחתום?! אין כיסוי בביטוח בכל מקרה..
🙂
אירוע די מרגש, רואים את כל הרוכבים בגודל אמיתי, עוברים לאט לאט, מדברים, מנופנפים לשלום, די נחמד.

וכמובן שאם יש יום חופש מהרכיבות אז מה עושים? נכון, רוכבים.
יוצאים בשלוש בצהריים, למקום שקשור לאולון או משהו כזה.
אני לא מבין מה הקטע של כל הצרפתית הזאת בטור, אני לא מבין שום מילה, לא זוכר אף מקום וכולם מדברים איתי בצרפתית.
די ביזארי כל הדבר הזה…

אז אנחנו רוכבים.
כמו שגונן אומר, משהו קל, כמה עשרות קילומטרים, ממש בקטנה.
מתחילים בחימום של כמה קילומטרים ויוצאים לטיפוס. נוף מדהים. צוקים ונחלים שעדין לא ראינו. כבישים שעושים חשק רק לרדת בהם.
אבל אנחנו כרגע בחלק הראשון, העלייה. אחרי כמעט עשרה קילומטרים אנחנו מגיעים לקצה. בית קפה חמוד עם עוד כמה רוכבים.
נכנסים לאספרסו ו”קפה עולה” ורואים את הדקות האחרונות של הקטע היומי.

בשמחה רבה אחרי שנגמר הקטע אנחנו יוצאים בחזרה למלון. ירידה מדהימה, מהירות מטורפת, סיבובים מדליקים שאי אפשר לתאר.
מה שעלינו יותר משעה ירדתי ב-14 דקות – מהר או לא? מהר.

מחר יש לנו נג”ש אלפ דו-אז.
אח שלו – בדרך לחולצה המנוקדת