• Blog Stats

    • 3,470 hits

This is the 1st day of my life

היום לפני ארבע חודשים ישבתי על אחד האיים של אירלנד, פסגה, ירוק, שמש וחשבתי על מתנה ליום הולדת..
כמובן שבתקופה זו כבר הפכתי לכבישון כמעט מוצהר ולכן עלה בדעתי רעיון הטור דה פראנס.
ארבעה חודשים אחרי, אני נמצא בצרפת.
צרפת, עיירה קטנה בשם בורז’ דה וואייז (או משהו כזה) למרגלות הרי האלפים, קרוב לאחד מהקטעים הטובים לאורך כל ההיסטוריה של הטור דה פראנס – האלפ דו-אז.

צהריים, אנחנו באוטובוס שיצא היישר מג’נבה לצרפת. כל הדרך מזג האוויר מושלם, אבל כמובן כמו בסרטים, גם אצלנו, איך שמגיעים לאזור – גשם מקומי.
זה לא צריך להדאיג אותנו, יש לנו בקבוצה אנשים שעשו איש ברזל, טריאתלונים ועוד. המילים סבל, קשה, קר או גשם לא נמצאות במילון..

פורקים את הציוד ורצים במהרה להרכיב את האופניים. כל החלקים במקום, המעביר האחורי שלם, אור-גו סימן את הכידון, הפדאלים מתחברים בקלות – יש לי אופניים!!
שש וחצי, אנחנו מחוץ למלון. אנשים רבים עוברים בעיירה בשעה זו ומסתכלים עלינו כאילו אנחנו הקבוצה הרשמית של הטור דה פראנס.
תדרוך קצר של גונן, העמסת תיקים אצל עופר ואנחנו שוב על האוכף.
מתחילים בחימום של 13.5 ק”מ כל צד, מתחילים בירידה ומסיימים בעלייה כמובן.

מרגיש כמו באירופה. למשך שעה שלמה היה לי חיוך של ילד מפגר עם תעודות. במקרה שלי זה די ידוע.
כביש ללוא בורות, שוליים רחבים, נהגים סבלניים ותרבות רכיבה שאין כמותה.
נופים מדהימים נתגלים לעייני. ירוק והרים ומים. גשם עלינו וזה בכלל לא משנה.

ארבע חודשים שלמים חיכיתי לרגע שבו יתחילו חיי.
היום זה קרה. זה היה היום הראשון של חיי.
אין דברים כאלה. תמונה לא תעזור וגם לא אלף מיילים. חוויה כזאת יש פעם אחת בחיים – עד הפעם הבאה..
🙂

מסיימים את היום בצפייה חוזרת של הטור כולל פרשנויות. פיצה למנה עיקרית. יין משובח תוצרת מקומית והכי חשוב, גלידה.
מחר בתשע וחצי אנחנו מקליקים אז אני נאלץ לסיים.

כמו שאח שלו האורגינל נוהג להגיד:
אני נ ה נ ה

אח שלו – L’Alpe d’Huez

היום יום הולדת

עברו חלפו להם 26 אביבים וקייצים עברו חלפו להם, והנה אני נמצא מתרגש כמו ילד בן 6 שהולך לראשונה לכיתה א’ לפגוש חברים חדשים.
בעוד 9 שעות גלגלי המטוס יתנתקו ואצא לדרכי למתנה הטובה שקיבלתי (או קניתי לעצמי) ליום הולדת.
המסע לאירוע הספורט הגדול ביותר (למרות שיש חילוקי דעות בנושא) – הטור דה פראנס.
אבל לפני האופניים, יש לנו סיכום קצר לעשות.

כמו כל אדם ממוצע, גם אני עברתי לא מעט בשנים אלו ולא אסתכן ואומר שאלו היו ה-26 שנים הכי טובות שהיו לי עד כה!!
מאחל לעצמי לפחות את אותו תענוג עם שיפורים קטנים בקצוות…

לימודים, צבא, עבודה, חברים, משפחה, אהבות, ספורט (והרבה).
את השנה האחרונה אני חושב שבהחלט אני יכול לשים בסימן ספורטיבי.
מה היה לנו שם?!
טריאתלונים, מרוצי שדה, תחרויות ריצה, מקום ראשון מרוץ היי-טק בריצה, מקום ראשון מרוץ היי-טק מעורב רכיבה והרבה תחרויות אופניים.

בהזדמנות זו אודה (בלי שמות) לכל מי שליווה אותי בשנה האחרונה ותמך בי המון לאורך כל הדרך.
אני חושב שבלי האנשים מסביב, כל עולם הספורט היה נראה אחרת…
אז בכל זאת, תודה ל-לפטי, דוריס, ספינגו לדורותיה, אחות שלו, לנמן ורבים נוספים

אה, יש לי דג חדש, דג טורף אז תיזהרו! חמוד חמוד בצבע אדום וכחול.
קוראים לו יקותיאל אבל ויש לו גם כינוי “קותי”.
🙂

מקווה לכתוב הרבה בשבוע הקרוב…

ועד אז,
אח שלו – בדרך לעוד שנה

אליפות ישראל

אליפות – בבילון מגדירה את זה כניצחון, מקום ראשון, הובלת התחרות.
מדהים, באמת מדהים.
תחרות אופניים לא ראשונה שלי העונה אבל בעלת היוקרה הגדולה מכולן. הפיינל פור של איגוד האופניים. המונדיאל של אופני הכביש. האירוע שמגדיר מי מקום ראשון.

אז מה היה לנו שם?! איך הכל התחיל?!
יום שישי, שלוש וחצי בצהריים, מתחילים חימום על הטריינר. סיבובי רגליים כמה שיותר. מתחילים להתרכז – זה הרגע שזה קורה.
אני מתקרב לעמדת הזינוק, עולה על הרמפה ומקליק את הנעליים לתוך הפדאל.
השעון מתקתק באיטיות וכל שנייה יותר ארוכה ומלחיצה מהקודמת לה. 5, 4, 3, 2…. השופט משחרר אותי.
מתחילים בראבאק! הדופק מזנק לשמיים ואני אפילו בלי מד דופק…
רוח פנים לפנים!! קשה לרכב. הרגליים מתחילות לעבוד והקצב מתיישר על 25 קמ”ש.
מתקרב לפרסה לאחר עשרה קילומטרים קשים ביותר.
כמובן שבשלב זה “הפודולר” עקף אותי והוא זינק איזה חמש דקות אחריי…
מסתובב ומתחיל להגביר קצב. עוד הילוך ועוד הילוך. מתייצב על יותר מארבעים קמ”ש.
עוקף את המתמודד שזינק לפני ומאושר מהרגע – אני לא מקום אחרון 🙂
משם העבודה הלכה ונהייתה קשה. עקפו אותי שני מתחרים נוספים ואני עקפתי עוד אחד. סיימתי את 30 הקילומטרים הקשים ביותר בחיי.
הצבת יעדים תמיד היה דבר חשוב. רציתי לרדת מהשעה וזה מה שקרה. מקום 13 מתוך 15 אבל עם הרבה סיפוק ושרירים כואבים.
יש לנו אלוף חדש, פודולר… מה שהיה שם היה מדהים ומי שראה את זה הרוויח. מי שלא, שיחפש הקלטות ביו-טיוב..

חוזרים לחדרים. מקלחת. ארוחה בקיבוץ ושינה טובה.

יום שבת, קיבוץ ניר-עוז, ארבע בבוקר, חושך בדיוק כמו כשהלכנו לישון.
הכנות אחרונות וזזים ל”אורים” – התחרות האחרונה.

התארגנות תוך כדי שמיעת אינפקטד. עולים על המסלול ומתחילים חימום. נכנסים לריכוז. עשרים דקות לזינוק.
נעמדים בשורות על קו הזינוק לפי גילאיים. מנסים להירגע בעזרת בדיחות אבל זה לא עוזר.
חמש דקות לזינוק, אני שוכח את הדבר הכי חשוב שאלדד ורדי אמר לי, שכחתי לחרבן. כל הבאסה…. מספר לפודולר ונזכר שזה קורה לי כל תחרות. בקטנה.
חמש שניות לטרוף. רגל ימין מקליקה ואנחנו על האופניים.
כמעט חמישים רוכבים יוצאים בטירוף לעבר 84 קילומטרים. שלוש הקפות. חום כבד. לחץ בשיאו.
רוכבים כפלטון – דבוקה, בתירגום חופשי מצרפתית. משמעות המילה היא כדור והיא קשורה למילה מחלקה בהקשר צבאי. פלטון היא הקבוצה הגדולה במירוץ אופני כביש ומזכיר את המבנה שהציפורים עפות בו.
מדי פעם אני יושב באמצע, לפעמים בצד. יצאתי כמה פעמים קדימה להרגיש את הרוח הנגדית ואת הרגליים העובדות.
מאה סיבובי רגליים לדקה – לא משנה מה תנאי השטח או הכביש.
פעמיים פרצתי קדימה ואפילו פעם אחת עשינו בריחה לא מוצלחת – סתם בשביל בכיף. אין מצב שאני מחזיק עוד שני סיבובים לבד מקדימה.
בשלב זה הישבן שנתפס לי יום קודם משתחרר ואני מתחיל להיזכר במיניות שלי, דופק מבט למטה ורואה שהחבילה במקום – מזל, יום אחד אני עוד אשתמש בה.
הקפה אחרונה. פנייה אחרונה. עשרה קילומטרים לסוף המר. מתחיל פריצה ביחד עם אבי ובום! הארבע ראשי הלך. השריר נתפס ואני מחומצן כמו שהשיער שלי בכיתה ח’ היה.
חשבתי שאני מת. גם הצעקות ומעט הדמעות בעניים לא עזרו לי – השריר היה גמור.
התחלתי לחשוב חיובי. תלוי לנו בדירה כמה משפטים של בודהה. החשוב מכולם:
Never Give Up!!!
הדבוקה כמעט ובורחת. אני מדבר עם עצמי וחוזר על המשפט. “קשה” זה לא היום.
מתרומם מהכיסא ותופס את הדבוקה.
מתמקם טוב בשורה השנייה ונותן עבודה. קשה מאוד לחדור מבין הרוכבים. הלחץ גובר כאשר מתחילים לראות את קו הסיום.
אף אחד לא נותן לעבור. שולחים מרפקים. מילמולי קרב נשמעים מהרוכבים. כולם דרוכים לספרינט סיום.
עם מעט הכוחות שנשארו לי אני נעמד ועוקב אחרי מירקין ופודולר.
הקו מתקרב. שומעים את הקהל. שומעים את נמרוד הקריין. שניות לפני הסוף. שניות לפני שזה נגמר.
חיוך ענק לא עולה על פניי כי אני עסוק בלגרום לרגליים להסתובב.
חוצה את הקו ארבע שניות מהפודולר ביחד עם פלטון לא נורמאלי.

חוויה מטורפת ובלתי נשכחת.
למדי הרבה בסוף שבוע הזה. אליפות ישראל ראשונה שלי ובטוח לא האחרונה. אני לא סיימתי לדבר ויש עוד מה להראות.
אח שלו מתייצב שנה הבאה על קו הזינוק וחוזר עם פודיום וגביע ביד.

עוד שלושה שבועות אני נוחת במקום של האלופים באמת:
Tour de France
עד אז, יש עוד על מה לעבוד.

אח שלו – אליפות ישראל לאופני כביש 2008

מי שלא קופץ צהוב!!

מ ד ה י ם
יום שישי, כמעט רגיל, רכבים יוצאים מהרחוב ומפנים מקום לאורחים. חנייה בשפע.
דתיים בדרך לבית כנסת, סגירת חנויות, התארגנות אחרונה לקראת כניסת השבת, הכנות לשקיעה מהמרפסת.
הבית:
סלון, 2 ספות, 2 מזרונים, 8 כסאות, טלוויזיה ענקית, מערכת סאונד מעולה והרבה הרבה אוכל ושתייה.

השעה שש וחצי והקהל מתחיל לזרום לפיארברג 3, כמו שחייקין אומר הדירה חיכתה הרבה זמן לאירוע כזה.
אנשים תופסים מקום, מתמקמים, פותחים בירות, גרעינים מתפזרים בכל עבר, הבורקסים של ביז’ו רצים, שיבר מגיעה עם עוגה של אמא, להיט.
אני חושב שהיו כאן יותר מ-20 אנשים – מטורף.

מתחילים… חושך.
לא להאמין שמחצית שלמה אני רק מקבל הודעות של אוהדי הפועל – השם יקום דמם –  על זה שמכבי גרועה.
מה ביקשנו, שלשה? התקפה מסודרת? רצינו את ליאור אליהו בכל העונה ולא רק במשחק הזה.
גול אמר שהיה 17 הפרש, 17 הפרש, זה כמעט גרוע כמו הפועל ירושלים.
אבל מה שמשותף למכבי תל אביב ולאברהם גרנט זה תחת ענק ונוכחות על המגרש בגמר הגדול של המסגרות שלהם.

אף אחד לא האמין, באמת, אפילו לא אני.
עד היום אני זוכר את השלשה של דורון ג’מצי מסוף מגרש, את שארפ מעלה אותנו שלב, את בלוטנטל משווה מול ירושלים ומכניס להארכה, אבל לחזור בחצי גמר מול סיינה רבע שעה לסיום עם כמעט עשרים הפרש, זה ממש קשה.

אבל הכל בראש אמר בלאקי ואכן זה קרה.
צייסר נוסף של בושמילס להירגע, הבירה החמישית נפתחת והריכוז עולה.
בלי לשים לב ירדנו לארבע הפרש.
אין דברים כאלה.
את הסוף כולנו יודעים.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע, תודה על השתייה והאוכל. תודה על האווירה, היה מדהים.

יום ראשון יש שיחזור של הקרנבל. אותו מקום, אותו בלאגן. כולם מוזמנים.

אח שלו – צהוב עולה זה מכבי

חוב אחד מהבלוג הקודם:
Thanks Lefty for the gr8 new iPhone!! 🙂

iPhone

צעצוע חדש!!
יש לי צעצוע חדש והוא מגניב ביותר… מדליק זה מילה עדינה למה שקורה שם.
נכון, יש שיגידו שזה כבר מיושן ויש אותו לכולם ולמה לא חיכית עוד חודשיים.

עזבו אותי – באמ’שכם!! קניתי את המכשיר המדליק הזה כי הוא מגניב ורציתי אותו עכשיו ולא רציתי לחכות עוד חודשיים והדור שלוש הזה לא מעניין אותי!!!! סבבה??

אז בחזרה למגניבות…
האצבעות שלי התחזקו בצורה מדהימה, אני חושב שאם אני מתחיל לצייר עכשיו אני לוקח את פיקאסו בענק.
אז מה עוד יש להגיד שלא אמרו?
נכון שלכל החברה שלי יש את האייפוד טאצ’ אבל אי אפשר להשוות, גם אם מורידים את הפירצה זה לא אותו דבר.
אז נכון שדוריס תגיד שאני מתלהב (ויכול להיות שאני מתלהב) אבל למרבה הפלא יש ממש להתלהב.

בקיצר, מכשיר חמוד, מלא פונקציות מגניבות, אפליקציות שוות, והכי חשוב, טלפון!!! וכל זה בחבילה אחת.
בוא נגיד שמאז שאני רוכב על אופניים אני לא מוצא סיבה להיות בעבודה – חוץ מלהביא כסף ע”מ לשלם על התענוג הזה.
אז עכשיו אני מוצא סיבה להיות בעבודה, התפקוה יורדת, יש רשת אלחוטית חינם ומלא זמן לשחק במכשיר.

כולם יודעים ש”פרודקשיין” לא יציב אז מה זה משנה אם אני עובד או לא? העיקר לשחק קצת.
העבודה יכולה לחכות למחר…

לסיכום, עד ההדלקה הבאה, שיהיה בהצלחה למכבי ושששבת שלום.

אח שלו – fring

Riding

בשבוע האחרון השתתפתי בשלוש תחרויות אופניים

הראשונה, פחות טובה, למעשה התחרות הראשונה שלי על אופני הכביש היתה בנאות קדומים וכללה 14 הקפות של 3 ק”מ כל אחת.
היה מאוד קשה. פרשתי אחרי 4 הקפות כי היה חם ולא הייתי במייטבי.
ירין – הידוע גם כ”המפלצת” סיים בעשיריה הראשונה לאחר פנצ’ר.

המצב הולך ומשתפר, אביב הגיע פסח ובא ואיתו רכיבת הצדעה לצהל ולמדינתנו הקטנה.
נסעתי עם הקבוצה:
Spingo
בראשותו של יאיר בן עמי, הידוע גם כ:
YBA
לבאר שבע, שם התחלנו רכיבה של 80 ק”מ עד אשקלון.
הרגשתי לראשונה מה זה “פלטון” ואיך נכנסים על 50 מטר רבועים 120 רוכבים.
למרבה הצער אחרי פחות -20 ק”מ היתה תאונה ונאצלתי לעזור למספר רוכבים לקום ולהתאושש עד שתגיע העזרה הראשונה.
דבר זה גרם לפלטון לברוח ממני אך גרם לי לעבוד קשה ולהזיע.
יצאתי למרוץ נגד השעון בנסיון חסר סיכוי להדביק את הפער. עקפתי לא מעט רוכבים, עד שפגשתי את איציק, בחור מדהים! עבדנו ביחד עד שסגרנו פערים. מצאנו קבוצת בנות, ישבנו איתן ודאגנו שיגיעו לקו הסיום עם הרבה אוויר.
היה מדהים!!! אומנם לקח לי לחצות את הקו שעתיים ועשרים דקות, אבל ההרגשה זהה לזה של המנצח.

מכאן רק עולים – בכל מובן המילה.
יום רביעי, עובר על מיילים אחרונים, סוגר כמה תקלות ובורח מהמשרד צפונה. היעד:
רמת טבעון – אדוה
אירוח למופת עם הגדולה מכולן. אומנם בארסה ומנצ’סטר סיימו משחק ללאו שערים אבל האווירה היתה טובה.
השקמה לפני הציפורים, 4 בבוקר. חושך כמו שחושך נראה.
התארגנות זריזה ונוסעים לכפר בלום, קרוב לקטיושות.
מזנקים לירידה מטורפת ולאחר רבע שעה הפלטון מתחיל להתפרק כאשר מתחילים טיפוס קטן.
אחרי הטיפוס, תפסתי את ענבל – ילדה בת 16 שרוכבת יותר טוב ממה שאני ארכב אי פעם, ואמרתי לה לשבת עליי והצלחתי להביא אותה לפלטון. בסיום היא היתה הבחורה הראשונה שחצתה את הקו. 🙂
מכאן המסלול רק הלך ונהיה קשה יותר, חום נוראי טיפוס אינסופי ואנרגיות גמורות. תוך כדי עידוד של אדוה מהרכב המדליק אני מתחיל בירידה מטורפת של יותר מ-60 קמ”ש מהירות ממוצעת.
בשלב מסויים היא אמרה לי לחכות לאדר – מדהימה לא פחות, והתחלנו לשבור את הרוח ואת הרוכבים האחרים. לקחתי אותה לסיום בהצלחה רבה.
לאחר שעתיים ושבע דקות, רבע שעה אחרי הראשונים סיימתי את המרוץ המדהים והקשה הזה, שרירים תפוסים, רגליים גמורות וגעגועים לאמא.

עכשיו מנסה להתאושש.

עד המרוץ הבא, שיהיה לנו בוקר טוב ושקט ושששבת שלום.

אח שלו – Ride to victory

Hello world!

Hi. this is my new blog!

שלום לכולם יש לי בלוג חדש!

ותראו איזה תמונה מגניבה יש לי פה…