Time Trail

אחרי הכיבוש אנחנו אורזים את התיקים וחלק את האופניים. רבע לשתיים לפנות בוקר אנחנו מתחילים העמסה על האוטובוס.
כן, רבע לשתיים. יצאנו, חגגנו, בילינו עד מאוחר ישנו בערך שעה והתחלנו את המסע להשמדת הטבעת, או בשמה המקומי
ITT – Individual Time Trail
מתחילים נסיעה של בערך 8 שעות לעבר נקודת הזינוק אשר ממוקמת בעיירה בשם
Cérilly
מקום שאף אחד לא שמע, לא ראה, לא ידע, לא מופיע במפה ואם הטור לא היה עובר שם, כנראה שגם לא היו מכירים.

יורדים מהאוטובוסים, צחצוח שיניים קליל, מחליפים עדשה:
Sigma 100-300
ומתחילים לירות תמונות בתותח. את היום סיימתי עם כמעט 400 תמונות.

אני חושב שעד הרגע הזה לא ידעתי למה ענף האופניים כל כך מעניין.
כולם רוצים להיות טייסים של מטוס קרב, להיות אסטרונאוט, להיות מהנדס על באל-קאיידה.
במקום הזה כל העולמות נפגשים.
שיא הטכנולוגיה, שיא היופי.
אנג’לינה ג’ולי של האופניים.
פורשה הגרמנית בצורת 2 גלגלים וכידון.
ניל ארמסטרונג בגוף של שומאכר.
אווירודינמיות ללא סטיות.
הפודולר בגירסה המשודרגת.

מרוץ נגד השעון של הטור דה פראנס ואני במרחק נגיעה.
אוטובוסים אישיים לכל קבוצה, טריינרים אישיים. טכנאים אישיים.
אופניים עם השם של הרוכב וכל אחד אוהב אוכף, כידון ואירו-בר אחר.

אנחנו עושים עשרות סיבובים כדי לא לפספס כלום.
זינוק, חימום, זינוק, עוד רוכב יוצא. אנחנו רואים אותם, הם עושים לנו שלום.
לוקחים ג’לים, עולים לרמפה, הקריין מתחיל בסיפרה לאחור, האצבעות בידו נעלמות עד אחת נשארת.
הרוכב יוצא לדרך ואנחנו בשאגות אחריו.
בשלב מסויים אנחנו מתיישבים על איזה בירה או שתים. ההימור שלי יוצא לדרך.
אני מלהיב את כל הבר בשאגות “שומאכר, שומאכר!!” במבטא גרמני מצחיק.
מגיעים לעשירייה האחרונה. שמות כמו “שלאק” או “אוונס” נשמעים מכל עבר. ואחרון יוצא בעל החולצה הצהובה, ססטרה.
אסור לו לעשות טעויות.

כשאנחנו מגיעים לפריז אנחנו מגלים כי מספר 111 העונה לשם “שומאכר” לקח את הנגש השני שלו בטור. החולצה הצהובה נשארה במקומה.
אוונס מאוכזב אבל איך אפשר לגבור על קבוצה כמו סי.אס.סי. ?! כנראה שאי אפשר, לפחות לא השנה.

שלום לך ארץ נהדרת, שלום לטור הראשון של חיי.
אנחנו נכנסים לטרמינל וכאן הכל נגמר.

אח שלו – פריז